ערעור על פסק בוררות: שני מסלולים שצריך להכיר

הבחירה מתחילה בהסכם

בוררות אינה כוללת באופן אוטומטי ערעור רגיל על הפסק. החוק מאפשר לצדדים לקבוע מסלולי השגה מוסכמים, ולכל אחד תנאים והשלכות. לכן כדאי לשוחח על השאלה כבר בשלב ההסכם: האם מבקשים סופיות יחסית, או שכבת ביקורת נוספת? הוספת מסלול ערעור יכולה להשפיע על משך ההליך, על עלותו ועל דרישות התיעוד, ואינה הבטחה לשינוי התוצאה.

ערעור לפני בורר — סעיף 21א

הצדדים רשאים להסכים שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור לפני בורר. במסלול זה החוק דורש הנמקה, והתוספת השנייה מסדירה את הליך הערעור בכפוף להסכמות המותרות. כדאי לקבוע מי יבחר את הבורר בערעור, כיצד יתועד ההליך הראשון ומה היקף הביקורת המבוקש. יש להבין גם שהבחירה במסלול זה מצמצמת את עילות בקשת הביטול לאלה המנויות בסעיפים 24(9) ו־24(10), לפי הוראת סעיף 21א(ג).

ערעור ברשות לבית המשפט — סעיף 29ב

מסלול אחר אפשרי כאשר הצדדים התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והסכימו על ערעור ברשות בית המשפט. אין מדובר בזכות אוטומטית לערעור: החוק קובע אמת מידה של טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. במסלול זה יש דרישה לפרוטוקול ולהנמקת הפסק. עצם הטענה שהבורר פירש מסמך באופן שונה מזה שרצה אחד הצדדים אינה מקיימת בהכרח את התנאים.

אין לערבב בין ערעור לביטול

בקשת ביטול עוסקת בעילות הקבועות בחוק, ואילו ערעור מוסכם פועל במסגרת נפרדת. לסוג המסלול שנבחר עשויה להיות השפעה על האפשרות להעלות טענות ביטול ועל הדרך להעלותן. לפני נקיטת הליך יש לקרוא את ההסכם כולו, לבדוק את תוקף ההסכמות ולבחון את ההוראות הדיוניות החלות. ניסוח חלקי כגון אפשר לערער עלול לעורר שאלות שלא כדאי להשאיר לאחר ההכרעה.

תכנון התיעוד

מי שרוצה ביקורת יעילה על פסק צריך לחשוב על החומר שיעמוד לפני הגורם שיבחן אותו. כתבי טענות מסודרים, החלטות מתועדות, מוצגים מזוהים ופרוטוקולים מאפשרים להבין מה נדון וכיצד. רצוי להימנע מהסדרי תיעוד סותרים ולהגדיר מי אחראי להכנת הפרוטוקול ולהפצתו. בדיקת מועדים צריכה להיעשות לפי המסלול המדויק וההמצאות בפועל.

שאלות ותשובות