1. פנייה ובדיקת התאמה
בפנייה הראשונית מתארים את נושא המחלוקת, זהות הצדדים והאם קיים הסכם בוררות. בודקים את כשירות הנושא לבוררות, קשרים קודמים וניגודי עניינים. אין להעביר חומר חד־צדדי מהותי לבורר בלי מסגרת מתאימה ומודעות הצד האחר.
2. הגדרת הסמכות והכללים
מסדירים בכתב את המינוי, השאלות להכרעה, הדין החל, הנמקה, סדרי דין וראיות, שכר ודרך התשלום. חשוב לברר מראש את אפשרויות הביקורת על הפסק; לא להניח שאפשר יהיה להוסיף ערעור לאחר ההכרעה.
3. ישיבה מקדמית ותכנית עבודה
ממפים את המחלוקות, קובעים כתבי טענות, מסמכים, גילוי, עדים ומומחים ולוח זמנים. בודקים אם אפשר להכריע בחלק מהשאלות על יסוד מסמכים ומה דורש שמיעה. את ההחלטות הדיוניות מתעדים.
4. שמיעת טענות וראיות
לכל צד ניתנת הזדמנות נאותה להציג את עמדתו ולהתייחס לחומר שעליו תתבסס ההכרעה. גם הליך גמיש מחייב הגינות. חוות דעת, ביקור בנכס או שאלות מומחה צריכים להיכלל במסגרת ידועה ושוויונית.
5. סיכומים ופסק בוררות
ממקדים את השאלות שנותרו, מסכמים את הטענות וניתן פסק במסגרת המינוי. יש לבדוק חיובים, מועדי ביצוע, הוצאות והאפשרויות הדיוניות העומדות לכל צד. סוג ההסכם והמסלול משפיעים על ההנמקה ועל הביקורת.
6. ביצוע והליכים נלווים
הצדדים יכולים לקיים את הפסק. לפי הצורך נבחנים אישורו, תיקונו או הליך ביקורת במסלול הקבוע בדין. אין להתעלם ממועדים: בדיקה משפטית של פסק והמצאתו נעשית מיד עם קבלתו.
