בוררות עם כמה צדדים: חברות קשורות, ערבים ומי שלא חתמו

ממפים אנשים וישויות בנפרד

בפרויקט אחד יכולים להשתתף חברה מזמינה, קבלן, ספק, בעל מניות וערב אישי. מבחינה עסקית הם קשורים, אך מבחינה משפטית אין להניח שהם צד אחד. מכינים רשימה עם שם מלא, מספר זיהוי, תפקיד וההסכם שעליו כל גורם חתום. לצד כל דרישה מציינים ממי היא מבוקשת ובאיזו עילה. המפה הזאת חיונית במיוחד כאשר ההתכתבויות משתמשות בכינוי משותף לקבוצה של חברות והחשבוניות יצאו מישויות שונות.

בודקים מי קשור להסכם הבוררות

חוק הבוררות מגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך קיים או עתידי. שאלת תחולתו על אדם שלא חתם בעצמו עשויה לדרוש בירור עובדתי ומשפטי מורכב; אין לפתור אותה בסיסמה שכל מי שקשור לעסקה חייב להתייצב. מנגד, גם העדר חתימה אישית אינו תשובה ממצה בכל מצב, למשל כאשר נטענת הרשאה או חליפות. יש לבדוק את המסמכים והדין המסוימים ולא להסיק מהשתייכות לאותה משפחה או קבוצת חברות בלבד.

מפרידים בין עד, משתתף וצד

אדם שמכיר את הפרויקט יכול להיות עד בלי להיות נתבע. מנהל יכול להשתתף מטעם חברה בלי להתחייב אישית. מומחה יכול להסביר ממצא בלי להפוך לצד לסכסוך. כדאי לתעד בתחילת הדיון את מעמד המשתתפים, את מי הם מייצגים ומה מטרת נוכחותם. הסכמה לשמיעת עד אינה שקולה להסכמה לחייב אותו בפסק. גם קבלת מסמך מגורם חיצוני אינה הופכת אותו אוטומטית לבעל דין או מעניקה סמכות להכריע בזכויותיו.

לא כל תניית בוררות מתיישבת עם האחרות

לעיתים כל החוזים כוללים בוררות, אך נקבעו בוררים שונים, מוסדות שונים או כללי דיון שונים. לפני איחוד בודקים מי ממנה, מהו הדין המוסכם, אילו סעדים כלולים ואיזה מסלול השגה נקבע. אין די לומר שכולם ממילא הסכימו לבוררות. אם מעוניינים בהליך משותף, אפשר להכין הסכם מסגרת חדש המגדיר את היחס להסכמים הקודמים ואת ההסכמות הנחוצות. יש להקפיד שההרחבה לא תיעשה במחיר של עמימות חדשה לגבי גבולות ההכרעה.

הסכמה לצירוף צריכה להיות מעשית

מסמך צירוף טוב מגדיר לא רק את שם המצטרף, אלא את התביעות הנוגעות אליו, זכויות התגובה, הראיות שכבר הוגשו והשלב שממנו הוא משתתף. צד חדש עשוי להזדקק לזמן לעיון ולהשלמה. צריך להסדיר גם שכר, מועדים, ניגודי עניינים והשלכות על מינוי הבורר. ההסכמה אינה תחליף לבדיקת כשירותו של העניין לבוררות: יש זכויות שהצדדים אינם יכולים להפוך לבנות הכרעה פרטית רק באמצעות צירוף חתימות.

מתכננים הליכים מקבילים

אם אין אפשרות לצרף גורם חיוני, ייתכן שחלק מהמחלוקת יתברר במקום אחר. אז ממפים את השאלות החופפות, הסעדים והמועדים, ובוחנים אם נדרשת החלטה שיפוטית או דיונית מתאימה. אין להבטיח שתוצאת בוררות תחייב אוטומטית אדם שלא היה צד לה. גם פנייה לבית המשפט בקשר לבוררות אינה מעכבת מעצמה את הבוררות; סעיף 18 לחוק קובע שהעיכוב מצריך הוראה של בית המשפט או הבורר. יש לנהל את התיאום באופן פעיל.

שומרים על גבולות המידע

תיק משותף עשוי לכלול מידע מסחרי של חברה אחת שאינו נחוץ לאחרת. רצוי לקבוע מי רשאי לעיין במה, איך מטפלים במסמך רגיש וכיצד מאפשרים תגובה הוגנת בלי להפיץ מידע מעבר לצורך. אין ליצור מסלול שבו הכרעה נגד צד נשענת על חומר שאין לו אפשרות להתמודד עמו. אם קיימות מגבלות חוקיות או חוזיות על מסירת מידע, בודקים אותן מראש ומבקשים הסדרה מתאימה, במקום להניח שהכותרת ״בוררות״ פותרת הכול.

מנסחים תוצאה לכל גורם

כבר בזמן הכנת ההליך כדאי לחשוב כיצד ייראה הסעד: מי משלם, מי מוסר מסמך, מי מפנה נכס ומי אינו נדרש לעשות דבר. בדוגמה לימודית, התחייבות של בעל מניות ״לדאוג שהבנק ישחרר ערבות״ אינה זהה להתחייבות של הבנק עצמו. בודקים מי שולט בכל פעולה ומה קורה כשנדרש אישור חיצוני. דיוק כזה מסייע להבחין בין פתרון כולל אפשרי לבין הסכמה שנראית רחבה אך אינה ניתנת לביצוע בידי החותמים.

שאלות ותשובות